כפיר גולן

שוב שלום,

כפי שאתם יודעים (או לא) אתרי העלאת תמונות נועדו על מנת לתת לגולשים להעלות את התמונה שלהם ולהפיץ אותה באתרים, פורומים או סתם כדי לשלוח לחברים.

היום נורא פשוט להעלות תמונה לרשת, בוחרים בתמונה, מעלים אותה, מקבלים קישור או קוד מקור ושולחים לאן שרוצים.

מי שלא יודע איך למצוא אתר מתאים כנסו לאתר העלאת תמונות הבא, אני משתמש בו והוא מהיר ונוח.

בהצלחה.

שלום,

מי מכם שמכיר את המשחק קונטר 1.6 יודע שזה אחלה משחק ושממש כיף לשחק בו. מי שלא אתם יכולים גם להיכנס לקישור הבא ולהנות מהמשחק גם כן.

סרברים לקונטר1.6

עד כאן להפעם,
כפיר גולן

עריכה:
לכל האנשים ששולחים לפה תגובות עם שרתים אחרים התגובות שלכם ימחקו בכל מקרה אז אין טעם…

שלום,

מנהל התוכן של האתר שלנו, פיג'מה, רון שטראוס, פתח בלוג חדש היום. אתם מוזמנים לגלוש בבלוג שלו, לקרוא ולהנות

עד כאן להפעם,
כפיר גולן

שלום שלום,

היום הייתה המתכונת הראשונה שלי ברובוטיקה. היום התחיל בכך שהרובוט שלי עדיין לא היה גמור והייתי צריך להציג את הפעולה שלו במבחן. כך קרה שהגעתי לבית הספר בסביבות השעה תשע כשהמתכונת שלי הייתה אמורה להיות רק בשתיים עשרה בצהריים. אחרי זמן לא רב התחילו להגיע תלמידים ממגמת רובוטיקה כדי לעשות את המתכונת. בזמן שאני ישבתי במעבדה ועבדתי על הרובוט שלי, במעבדה השנייה מיכאל, המורה, בחן כל פעם תלמיד אחר. כל פעם לפני שנכנסה קבוצה אחרת להיבחן איחלתי להם בצלחה, וכל פעם כשהם יצאו הם אמרו שלא הלך להם טוב במיוחד. למרות כל הפעמים ששמעתי שמיכאל הקשה עם שאלות עדיין נשארתי רגוע. אני חייב לציין שהופתעתי בשלב מסויים כשקבוצה שהייתי בטוח שתקבל מאה קיבלה תשעים וחמש. נכון שזה לא ציון נמוך אבל חשבתי לעצמי שאם הם קיבלו ציון כזה אז אולי באמת הבחינה יותר קשה ממה שחשבתי.

כשהגיע התור של הקבוצה שלי נכסנו ומשם פשוט הכל זרם. מיכאל שאל ואני הצלחתי לענות ללא שום קושי. בסוף המבחן מיכאל אמר לשותף שלי, ואסילי, שהוא קיבל תשעים וחמש ולא אמר כמה אני קיבלתי. לא הייתי בטוח מה זה אומר אז שאלתי. מיכאל גיחך כדרכו וככה הבנתים שקיבלתי מאה.

בגלל שאנחנו נבחנו אחרונים יכולתי לבקש ממיכאל להישאר איתי ולעבוד עוד קצת על הרובוט. עבדנו ביחד לנסות לתקן בעיה ברובוט. בסופו של דבר הצלחנו לפתור את הבעיה וסוף סוף הרובוט התחיל לעבוד כמו שצריך.

אני חושב שאת הפוסט הזה אני אסיים בשיר של ג'יימס בראון שבאמת משקף את ההרגשה שלי אחרי היום

שוב שלום לכם,

הדומיין החדש נתן לי תירוץ לכתוב פוסט חדש בבלוג וזה עשה לי חשק לכתוב עוד פוסט אז למה לא? בכל מקרה בפוסט הזה רציתי לשתף בחוויה שעברתי לא מזמן – סיום בית הספר התיכון. כבר שתים עשרה שנה שאני תלמיד בבית ספר. קמים בבוקר, מסדרים את התיק ויאללה יוצאים לבית הספר. אחרי שתים עשרה שנים ארוכות סיימתי עם המסגרת הזאת. אין יותר שיעורי בית, אין יותר מבחנים ולא צריך לדאוג יותר לא לאחר לשיעורים. מה אני אגיד לכם.. תחושה מוזרה. מתוך שבע עשרה השנים שחייתי עד עכשיו שתים עשרה שנה היו במסגרת של בית הספר. זאת אומר שרוב החיים שלי, וליתר דיוק בערך שבעים אחוז, הייתי במסגרת הזאת.

העזיבה מבית ספר כוללת בתוכה גם יציאה ממסגרת חברתית. פתאום אין יותר את השיחות הקטנות של ההפסקה, הפטפוטים בשיעורי ספרות.. אני מוצא את עצמי תוהה איך זה בדיוק שאני לא מייחס כל חשיבות לסיומה של המסגרת הזאת עבורי מבחינה חברתית ורק שמח על כך שהמסגרת הלימודית נגמרה. האם באמת סבלתי כל כך כל הזמן הזה בבית הספר? אני מניח שעל השאלה הזאת רק הזמן יוכל לענות ברגע שתהיה לי מסגרת אחרת שאוכל להשוות אליה את בית הספר התיכון.

כמו רבים אחרים במדינה שלנו סיומו של בית הספר התיכון מסמל גם את המסגרת המתקרבת בצעדי ענק – צה"ל. אני מוכרח להודות שאני לא בטוח במאת האחוזים לגבי ההרגשה שלי על צה"ל. מצד אחד אני חושב שהצבא הוא גוף חיוני למדינת ישראל. מצד שני אני לא רוצה להיות בין אותם החיילים שנלחמים בערבים פיזית. הפשרה שמצאתי באמצע הייתה לשרת בחייל לא קרבי. את הפרופיל הנמוך שלי לא התקשתי במיוחד להשיג, בגלל עודף משקל, והייתי בטוח שאני אגיע לאיזשהי יחידת מחשבים של צה"ל. אחרי עברו כמה חודשים והזימונים למיונים לא הגיעו. הייתי מופתע. איך יכול להיות שכולם מקבלים זימונים ואני לא? אולי זה בגלל שאני צעיר יותר חשבתי בהתחלה. כשעברו הימים הבנתי שבאמת משהו לא בסדר בסיפור ורציתי לבדוק מה קורה. מסתבר שבצה"ל החליטו שבוגרי מגמת רובוטיקה, או בשם הפורמלי בקרת מכונות, מיועדים למסלול מאוד ספציפי בצה"ל באותו התחום. באמת שאני לא מבין את ההיגיון כאן.. הידע שלי ברובוטיקה הוא כאין וכאפס בהשוואה לידע שלי בתחום המחשבים. ניסיתי לשנות את השיבוץ אבל נכון לעכשיו נראה שזה לא ישתנה..

עד הגיוס יש לי כמה חודשים של חופש – אני לא כפוף לשום מסגרת דומה לבית הספר. אני יכול להחליט שכל יום אני קם באחד בצהריים או כל דבר אחר שיעלה על רוחי. הבעיה היא שאני ידוע שאם זה מה שאעשה, בסוף התקופה הזאת אני אסתכל לאחור בצער ואגיד שבזבזתי את התקופה הזאת. אז מה אתם אומרים? יש לכם הצעות מה לעשות בזמן שעוד נותר לי לפני הצבא?

לפני כמה דקות התקנתי תוסף חדש לבלוג ומעכשיו בכל פוסט יהיה קישור שיאפשר שיתוף מהיר ובקלות בפייסבוק

עכשיו רק נשאר לחכות ולראות מי ישתמש בו..

כן.. די מהר העיצוב ברירת מחדל של wordpress נמאס עלי והחלטתי שצריך למצוא עיצוב חדש.
שוטטתי קצת ברשת ומצאתי את העיצוב הזה וחשבתי שהוא נראה לא רע. התחלתי לעבוד על ההתאמות לעברית ועדיין לא סיימתי אבל גם במצב הנוכחי לדעתי הוא נראה הרבה יותר טוב מהעיצוב ברירת מחדל.
אם מישהו ירצה את הקבצים המותאמים אתם מוזמנים ליצור איתי קשר אבל בגלל שזה לא נראה לי סביר החלטתי שאין באמת טעם לפרסם אותם בבלוג..

כן כן.. כבר על הפוסט הראשון אני חושף את המטרה המקורית של הבלוג הזה – קידום אתרים. מי יודע אולי אחרי מספיק פוסטים אני באמת אעשה משהו מעבר לזה עם הבלוג הזה.

בכל מקרה הסיפור הוא כזה, החלטתי שאני רוצה להתחיל קצת עם קידום אתרים כי זה בהחלט תחום חשוב וגם אפשר לחסוך לא מעט אם עושים את זה לבד החלטתי להתחרות נגד כמה חברים על קידום הביטוי ברד ירד בדרום ספרד. נקווה שאני אנצח בתחרות הזאת ומעניין כמה זמן המנצח יחזיק במקום הראשון בחיפוש הביטוי הזה

יאללה שיהיה לי בהצלחה,
ביי בנתיים