כפיר גולן

שוב שלום לכם,

הדומיין החדש נתן לי תירוץ לכתוב פוסט חדש בבלוג וזה עשה לי חשק לכתוב עוד פוסט אז למה לא? בכל מקרה בפוסט הזה רציתי לשתף בחוויה שעברתי לא מזמן – סיום בית הספר התיכון. כבר שתים עשרה שנה שאני תלמיד בבית ספר. קמים בבוקר, מסדרים את התיק ויאללה יוצאים לבית הספר. אחרי שתים עשרה שנים ארוכות סיימתי עם המסגרת הזאת. אין יותר שיעורי בית, אין יותר מבחנים ולא צריך לדאוג יותר לא לאחר לשיעורים. מה אני אגיד לכם.. תחושה מוזרה. מתוך שבע עשרה השנים שחייתי עד עכשיו שתים עשרה שנה היו במסגרת של בית הספר. זאת אומר שרוב החיים שלי, וליתר דיוק בערך שבעים אחוז, הייתי במסגרת הזאת.

העזיבה מבית ספר כוללת בתוכה גם יציאה ממסגרת חברתית. פתאום אין יותר את השיחות הקטנות של ההפסקה, הפטפוטים בשיעורי ספרות.. אני מוצא את עצמי תוהה איך זה בדיוק שאני לא מייחס כל חשיבות לסיומה של המסגרת הזאת עבורי מבחינה חברתית ורק שמח על כך שהמסגרת הלימודית נגמרה. האם באמת סבלתי כל כך כל הזמן הזה בבית הספר? אני מניח שעל השאלה הזאת רק הזמן יוכל לענות ברגע שתהיה לי מסגרת אחרת שאוכל להשוות אליה את בית הספר התיכון.

כמו רבים אחרים במדינה שלנו סיומו של בית הספר התיכון מסמל גם את המסגרת המתקרבת בצעדי ענק – צה"ל. אני מוכרח להודות שאני לא בטוח במאת האחוזים לגבי ההרגשה שלי על צה"ל. מצד אחד אני חושב שהצבא הוא גוף חיוני למדינת ישראל. מצד שני אני לא רוצה להיות בין אותם החיילים שנלחמים בערבים פיזית. הפשרה שמצאתי באמצע הייתה לשרת בחייל לא קרבי. את הפרופיל הנמוך שלי לא התקשתי במיוחד להשיג, בגלל עודף משקל, והייתי בטוח שאני אגיע לאיזשהי יחידת מחשבים של צה"ל. אחרי עברו כמה חודשים והזימונים למיונים לא הגיעו. הייתי מופתע. איך יכול להיות שכולם מקבלים זימונים ואני לא? אולי זה בגלל שאני צעיר יותר חשבתי בהתחלה. כשעברו הימים הבנתי שבאמת משהו לא בסדר בסיפור ורציתי לבדוק מה קורה. מסתבר שבצה"ל החליטו שבוגרי מגמת רובוטיקה, או בשם הפורמלי בקרת מכונות, מיועדים למסלול מאוד ספציפי בצה"ל באותו התחום. באמת שאני לא מבין את ההיגיון כאן.. הידע שלי ברובוטיקה הוא כאין וכאפס בהשוואה לידע שלי בתחום המחשבים. ניסיתי לשנות את השיבוץ אבל נכון לעכשיו נראה שזה לא ישתנה..

עד הגיוס יש לי כמה חודשים של חופש – אני לא כפוף לשום מסגרת דומה לבית הספר. אני יכול להחליט שכל יום אני קם באחד בצהריים או כל דבר אחר שיעלה על רוחי. הבעיה היא שאני ידוע שאם זה מה שאעשה, בסוף התקופה הזאת אני אסתכל לאחור בצער ואגיד שבזבזתי את התקופה הזאת. אז מה אתם אומרים? יש לכם הצעות מה לעשות בזמן שעוד נותר לי לפני הצבא?